Ben Avigdor 18 Tel Aviv-Yafo / Online
adiatclinic@gmail.com +972545345555
Ben Avigdor 18 Tel Aviv-Yafo / Online
adiatclinic@gmail.com +972545345555
מהי מטרת חיי? האם עלי להישאר בנישואים לא מאושרים בשביל הילדים? האם אני יכולה למצוא סיפוק בעבודה שאני לא מחשיבה כמשמעותית? איזו מורשת אני רוצה להשאיר אחרי? האם הישארות בנישואים יכולה לפעמים להיות בגידה גדולה יותר מאשר ניהול רומן? איזה תפקיד ממלאות מערכות יחסים בחיי? האם אני יכולה לחוש טינה כלפי בן זוגי ועדיין לאהוב אותו? כיצד אוכל לטפח תחושת מטרה מול חוסר ודאות ושינוי? האם המרדף שלי אחר האושר הוא אנוכי? כיצד אני מגדיר הצלחה או כישלון?
השאלות שבמרכז חיינו הן פילוסופיות במהותן: חיפוש אחר פתרון לשאלות ערכיות; בחירה ומתן ערך ומשמעות לחיים; הזהות שלנו.
פילוסופיית החיים שלנו קשורה לשאלות יסוד אלה ולא לשאלות פסיכולוגיות העוסקות במבנה הנפשי שלנו. המקום הנכון לדון בשאלות אלה איננו ספת הפסיכולוג אלא ספה אחרת, המוקדשת כל כולה לעיסוק פילוסופי־אישי זה, ושמטרתה לעזור לנו במסע האישי מנקודת המבט הפילוסופית שלנו.
פילוסופיית חיים של אדם היא הדרך שבה הוא הולך באופן מודע ועצמאי, שמכוונת אותו בזמנים מבלבלים, ושהוא יכול לעמוד מאחוריה כשהוא מכריע לכאן או לכאן. למעשה, בין אם היא מודעת או לא מודעת, הפילוסופיה שלנו קובעת מי אנחנו ואיך החיים שלנו נראים.
מעבר לכך, הפילוסופיה מסוגלת להציע אפשרויות המרחיבות את מחשבותינו ומשחררות אותן מעריצות הנוהג. היא מסירה את הדוגמטיות ולוקחת אותנו לאזור של ספק משחרר, והיא מחזיקה בחיים את תחושת הפליאה שלנו, זו שהיתה לנו כשהיינו ילדים.
המסע הפילוסופי משמש זירה לחידוש הסקרנות שנשחקה ולעיתים אף הושחתה בידי גורמים שונים, אם מתוך ציניות ואם כתוצאה מאי־הבנה. סקרנות זו הופכת לא אחת לכלי התפתחותי רב עוצמה.
לאן הולכים מכאן?
הרבה מאוד מהמועקות שלנו נובעות מהעובדה שהחיים שלנו מלאים בשאלות, רצונות וערכים שלעיתים קרובות סותרים זה את זה.
למרות זאת, אנו חיים את חיינו מבלי שתהיה לנו דרך - שקבענו בעצמנו, מתוך בחירה והבנה על מה היא מתבססת.
מסיבה זו, לעיתים קרובות אנחנו מרגישים מבולבלים, תקועים, אבודים, מתוסכלים, וחרדים מעצם חוסר הבהירות לגבי למה אנחנו כאן, ולאן מועדות פנינו.
היום אנשים רבים בעולם העיסקי והיזמי מבינים ומיישמים את זה. אולי הגיע הזמן שנחזיר את ההתבננות הזו גם לחיינו האישיים.
בימינו, זה קריטי מתמיד, משתי סיבות:
הראשונה היא שבהיסטוריה של האנושות כנראה לא היתה תקופה שבה האדם חפר בנבכי נפשו עמוק יותר בניסיונות להבין את עצמו כמו בתקופה בה אנו חיים היום.
השניה היא שבמקביל לחיפוש העצמי הגובר ולצד ההתפתחות המואצת של המערכת הנפשית והחברתית, העולם סביבנו הפך למתאגר מנטלית במיוחד. ולכן אמנם המציאות שאנו חיים בה היום היא במובנים רבים נוחה מאי-פעם, הנפש - חסרת מנוח.
ייעוץ פילוסופי
דרך Focusing
דיאלוג במקום דיאגנוזה
במה עוסק ייעוץ פילוסופי?
בעוד שייעוץ פילוסופי עוסק ברבים מאותם נושאים שעוסק טיפול מבוסס פסיכולוגיה, הייעוץ הפילוסופי אינו מתמקד בחיפוש מקור הבעיה בעברו של האדם, ומתעסק הרבה יותר במצב הנוכחי שלו.
היסטוריות וזיכרונות עשויים בהחלט להיות רלוונטיים בגילוי החוויה ותפיסת עולמו העכשווית של אדם, אך ייעוץ פילוסופי מתמקד בהתייחסות לנקודות המבט העכשוויות המנווטות את הרגשות והתגובות המיוחדות שלו.
כאן אנחנו לא מניחים תיאוריות של העצמי או הטבע האנושי, ולא מיושמים סטנדרטים של "נורמליות" פסיכולוגית. אנחנו גם לא עוקבים (לא בהכרח, לפחות) אחרי שום שיטה או גישה פילוסופית של פילוסוף מסוים, אלא אם נרצה באופן ממוקד להתשמש בו ככלי עזר לביעור וגיבוש הגישה האישית שלכם.
בעיקרו, ייעוץ פילוסופי מאפשר למתרגלים לקחת חלק פעיל בחקירה ובאתגר של המחשבות, הרעיונות, והאמונות שלהם.
ואיך "מתרגלים" פילוסופיה? כדי לרדת לבסיס המחשבה שלי, לתבניות, האמונות ומה שמרכיב את הפרספקטיבה שלי ולהשתמש בהן ככלי, אני צריכה להמשיג אותן.
הרבה פעמים דברים שמעיקים עלינו עדיין לא הגיעו לשפה - לא הומשגו, לא קיבלו ביטוי מילולי ושטים בעולם אמורפי וחסר פשר. במקרים האלה, כדי לצקת אותם לתוך השפה, אנחנו משתמשים בטכניקה שנקראת Focusing.
אנחנו אומרים 'אני' וגאים במילה הזו. אבל גדול מזה - למרות שלא נאמין בו - הוא הגוף שלנו והאינטליגנציה הגדולה שלו, שאינה אומרת 'אני' אלא מבצעת 'אני'.
-ניטשה
מה זה FOCUSING?
"פוקוסינג" (Focusing) או התמקדות, הוא תרגול המבוסס על רפלקציה עצמית, ודרך ישירה ליצירת אינטראקציה עם הידיעה המורגשת בגוף.
Focusing יוצאת מתוך ההבנה שהרבה פעמים בטיפול מצופה מהמטופל להציג את בעיותיו בצורה ברורה ומנוסחת היטב. עם זאת, במקרים רבים הצהרותיו מותנות בהבנה מרומזת שעדיין לא הומשגה במלואה.
מעבר לכך, היא יוצאת מתוך ההבנה שהגוף מבטא את הדרמה הנפשית באופן שעוקף את השפה המילולית.
לכן, תכלית ה-Focusing היא לאתר בעת ובעונה אחת את השפה שבגוף ואת הגוף שבשפה.
הטכניקה נקראת Focusing משום שנדרש סוג מיוחד של "פוקוס" כדי להבחין במה שעדיין לא ברור, מעורפל, מרומז באופן שבו אנו מתקשרים עם מצבים ועם הסביבה שלנו.
באמצעות תהליך של חשיפה והבעה של חוויות מרומזות אלו, אנו מגיעים בהדרגה להבנה ברורה יותר של הבעיה הראשונית, ובדרכים המתאימות לנו לעבר פתרונות.
למעשה, אנחנו נותנים לגוף להנחות אותנו אל השפה, אל ההגדרה הנכונה של מה שמפריע, מעיק, או "תוקע" אותנו, וגם אל מה שבאמת נכון, פותר, משחרר ומקדם אותנו.
לתנועות העדינות הנחוות במהלך פגישת התמקדות יש פוטנציאל אדיר לשנות את מסגרת החשיבה ודפוסים רגשיים תקועים. במרוץ חיי היומיום שלנו ובהצפת המידע, Focusing מועילה כדי לקבל תחושה ברורה יותר לגבי מה שחשוב לנו בין המורכבות של החיים.
כאן אנחנו:
> משקיטים רעשי רקע ומגדירים את שאלות היסוד
> מנווטים דרך הפעולה הכפולה: כיצד להרחיב את הפרספקטיבה ולשמר גמישות ויצירתיות, וגם למצוא את הגבולות, להגדיר כיוון
> מחלצים את הדבר שאנו מבקשים בין מה שאנחנו אומרים שאנחנו רוצים, מבדילים בין מה שאנחנו אומרים שמפחיד אותנו ובין מה שבאמת מאיים עלינו, מבקרים מחדש את השיפוט שלנו על המצוי ועל הרצוי
> לומדים כיצד החוויות הפיזיות שלנו יכולות להנחות אותנו לשאול את השאלות הנכונות ולסייע לנו בהגדרת דברים שעד היום לא הגיעו לשפה, דרך Focusing.
מאמר מוסגר / בנימה אישית
קיים היום שוק שופע בשיטות טיפול, ייעוץ, אימון, וכו'. כל חיפוש בגוגל מניב טכניקה חדשה ולה הפתרון. חלקן טובות יותר וחלקן פחות, בכולן יש איזושהי חכמה.
איפשהו בתחילת המסלול בחרתי שלא להמשיך ללמוד פסיכולוגיה. אני בדרך כלל לא מתנגדת לרעיון של מבנים נפשיים ולא לרעיון של הכרעות ראשיתיות, אבל משהו בגישה האקדמית לא הסתדר לי. הרגשתי איזושהי נוקשות יתרה, ומגבילה.
הפילוסופיה פותחת בפני האדם חלון לעולם אנושי רחב יותר, ולאורך כל שנות הטיפול הפרוידיאני שעשיתי בעצמי, חזרתי אליה כדי לנווט את המצוקות שהטיפול בעיקר הסביר (את המקור שלהן בילדות, את מי להאשים, וכו').
אחרי ההנחות הדטרמיניסטיות-משהו שהטיפול חזר ופירט אודות ההתפתחות הנפשית שלי שנקבעה אי שם בגיל ינקות, הפילוסופיה החזירה את האפשרויות לידי.
וזה לא מסתכם באיך שאנחנו רואים ובונים את הכיוון הכללי של החיים שלנו או מה שנקרא ״נרטיב״.
אנחנו מפרקים שלב נוסף:
איך עוד אני יכולה לחשוב על רעיונות ורגשות כמו אשמה, קנאה, הפסד? מהי בגידה עבורי? נאמנות? מהי הצלחה?
בחינה ביקורתית מחודשת של תפיסת העולם שלי הכניסה אפשרויות חדשות ורבות יותר לגשת למצוקות שחוויתי.
במילים אחרות, אם עד היום שאלתי למה אני כאן היום, עכשיו זה הפך ל- איך נראה המחר שלי?
________________
השימוש בפילוסופיה בהתמודדות עם החיים ועם קושי הוא לא דבר חדש. למעשה הוא עתיק בהרבה מהפסיכואנליזה. הפילוסופיה עסקה במצוקות האנושיות בערך מאז שהאדם התחיל לחשוב מעבר להישרדות - וזה קרה הרבה לפני פרויד.
לכן זה אולי לא מפתיע שהגישות הפסיכולוגיות הגדולות מבוססות על גישות פילוסופיות שקדמו להן:
הפסיכואנליזה על גישתו של ניטשה, הפסיכולוגיה ההומניסטית והאקזיסטנציאלית על הפילוסופיה האקזיסנטציאלית, הגישות הפנומנולוגיות על הוסרל והיידגר,
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נשען על המסורת הסטואית היוונית והרומית, טיפול התנהגותי דיאלקטי (DBT) לוקח את שמו מהדיאלקטיקה של הגל,
והרשימה עוד ארוכה.
בגלגול החדש (והמדשדש) של הייעוץ הפילוסופי מרבים להשתמש בהוגים ורעיונות ספציפיים כדי להסיק על העולם ועל עצמי. השימוש שלי בפילוסופיה הוא כשיטת עבודה, הדרך בה אנו נגשים לדברים.
________________
אך גם בחינה ושיפוט מעמיקים לבדם לא מספיקים כדי לנהל קושי או לעשות צעד קדימה. וזה כי הקושי קורה גם בגוף, ולכן שם גם יתחיל כל שינוי. ואת זה, למען האמת, הבנתי רק בדעבד, אחרי שהגעתי לפוקוסינג.
היכרות עם הרובד הכל כך נוכח ויחד עם זאת כל כך נסתר שהוא הגוף איפשרה לי לבחון את המפגש בין הגוף לשפה, ועד כמה הוא מרכזי כשאני מנסה להבין מה יוצרים אצלי מושגים כמו בדידות או בושה, למשל.
לא הפסיכואנליזה ולא הפילוסופיה לוקחות את הגוף האנושי כמובן מאליו ולמעשה הן אף פעם לא נפרדות ממנו. ובכל זאת, גם הפסיכולוגים וגם הפילוסופים נוטים להסיט את הגוף הצידה, והטיפול נשאר חסר.
אל הסדק הזה אנחנו נכנס דרך ההתמקדות.
כבן אדם אין לך ברירה אלא להזדקק לפילוסופיה. הבחירה היחידה היא אם תגדיר את הפילוסופיה שלך על ידי תהליך מחשבה מודע […] או תתן לתת-מודע שלך לצבור ערימה של מסקנות, הכללות שווא, סתירות לא מוגדרות, סיסמאות לא מעוכלות, משאלות לא מזוהות, ספקות ופחדים שהצטברו יחד והשתלבו בתת המודע שלך למעין פילוסופיית תערובת והתמזגו יחד לתוך ספק עצמי,
כמו כדור ושרשרת
במקום שבו כנפי המוח שלך היו אמורות לצמוח.
איין ראנד